כעת, נאמן לנוהל שגיבשתי לעצמי, ראשית הדיווח היבש ודבר המנצחים, או כמו שאומר ניב ליבנר: “היום תורו של רן (מרגליות) לדבר". אז הנה רן: “קודם כל אני רוצה לפרגן לאלתרמנים על 160 ק"מ של עבודה נגד הרוח. הם עשו ממש עבודה טובה. אני שמח שהצלחנו לנהל את המירוץ נכון מבחינה טקטית". 

מנצחי הקטגוריות השונות:

גברים – ניב ליבנר ורן מרגליות, ISRAEL GO PRO
גברים מאסטרס – ישראל חן ויוסי פוקר, רוכבי תל אביב
זוגות מעורב – ירדן אבידני וגיל קיבץ, רוכבי FOCUS
נשים – קרן פוטש ואוסנת שור, רוכבות תל אביב
מאסטר מעורב – רפי שתול ולימור כבירי

היום הופקו הלקחים הן מבחינת תחנות הריענון והן מבחינת הליווי המשטרתי. מזג האוויר היה אמור להיות חם ולכן כל שלושים קילומטרים היו תחנות ריענון עם משקאות איזוטוניים ומי נביעות. מעבר לכך, הרכבים של הליווי הטכני, צלמים, משטרה ולמעשה כל מי שנסע במסלול, חילקו מים גם הם. הליווי יחד עם עזרה משמים (אובך שכיסה את השמש) הפיגו את החשש מרכיבה לוהטת בכביש הבקעה. בכלל, מגיעה מילה טובה לליווי הטכני של אריאל דקל ואור גולן, שני מכאניקרים מקצועיים שרצים במסלול הלוך ושוב ועוזרים כמעט לכל תקלה. זה חשוב בעיקר לרוכבים "הרגילים", אלו שאין להם רכבי ליווי מטעם הקבוצות.

ההזנקה הייתה הזויה במקצת. התזמורת המקומית של עפולה מנגנת, בעוד הרוכבים מתארגנים בעמדת הזינוק. אם אתמול רמזתי לפער בין "בית שאן" לטור הזה, הרי שהיום החוויה הייתה הפוכה: ברחובות עפולה עמדו ילדים ונופפו לשלום. “לך לטור דה פראנס" הם צעקו. עם זאת, וכדי שנזכור שאנחנו עדיין בלבאנט, בנסיעה האיטית ברחובות העיר הצפונית צעקו גם: “הוא משיג אותך, יה XXXX" 

הרכיבה היום הייתה מעניינת כיוון שהקלפים נטרפו בה פעמיים: בגלבוע ובתום המסלול. מבנה המסלול היה כזה שהעלייה לגלבוע הייתה זו שקבעה כיצד תסתדרנה הדבוקות במהלך הרכיבה הארוכה בכביש 90. טריפת הקלפים השנייה הייתה בסיום, אבל זה בעיקר רלוונטי לראשונים, ולא לרוכבים ה"רגילים" כמוני,  שהגיעו שוב כשעה אחרי הראשונים.

החשש שלי היה מהירידה מהגלבוע. היה כיף בגלבוע – העלייה הזכירה לי חוויות מהטור טראנס אלפ - ירוק בעיניים, מסביבי גרמנית ועלייה טובה ומתמשכת עם סרפנטינות. הירידה? ראיתי לפחות התרסקות אחת קשה. לרוכבת שלום, היא סיימה את המסלול, אבל חבולה למדי. זו אותה ורינה מהדיווח לפני יומיים והחיוך עדין לא מש מהפנים שלה, למרות הנפילה והאכזבה מהירידה בדירוג. היא גם מרוצה ממזג האוויר. עדיין...

באופן מוזר היה לי קל יחסית היום. העלייה לגלבוע בהתחלה נתנה לי אפשרות להתמקם יחסית סביר ולא להיות בין האחרונים כמו אתמול. הרכיבה עצמה הייתה עם דבוקה שמצאתי (אחרי רכיבת  בדד אתמול, מקצרין לצומת שאן, החלטתי לוותר על התענוג הזה) והקצב היה נוח יחסית, אפילו נוח מאוד.
בעוד אתמול זמני הביניים שבהם מורידים רוכבים מהמסלול, על מנת לפתוח בחזרה את הכבישים, היו זמנים שהכל עמדו בהם בקלות, היום היו רוכבים שלא סיימו את המסלול, כיוון שלא עמדו בזמן הביניים האחרון.

מה שכן, כבר מתחיל להיות קשה לשבת זמן רב על האוכף, להגיע מאוחר למלון, לנוח פחות זמן, ובקיצור - המאמץ המצטבר של יום רכיבה לאחר יום רכיבה מתחיל לתת את אותותיו, בדיוק ההבדל בין טור רב-יומי למרוץ בודד של יום אחד. באופן אישי גם קשה לי כיוון ש.. ששש, תירוצים הבטחתי לעצמי שאשאיר בבית (אבל יש, תאמינו).

אתמול הבאתי את דבר המנצחות, מפי קרן פוטש, שביקרה קלות את העובדה שלמעשה היא ובת זוגתה הן המתחרות היחידות, כך שאם רק תסיימנה את הטור הרי שינצחו את המקצה. יש משהו קצת מעליב בזכייה כזו.

אתמול לאחר התדריך, היה דין ודברים עם יובל גולן, המנהל המקצועי, לגבי החובה ללבוש את חולצת המובילות. התקנון קובע כי מוביל או מובילה שלא ילבש או תלבש את חולצת המוביל/ה יקבלו קנס זמן. המקל הזה לא יכול לפעול על בנות הזוג הללו, כיוון שגם אם יורידו להן זמן, עדיין הן היחידות בקטגוריה, ולכן המנצחות.

לטענתן הן לובשות את החולצה שלהם כיוון שנותן החסות שלהן שילם עבורן, ועד כמה שהן יודעות, הקטגוריה שלהן לא זוכה בפרס כספי. סוג של אירוע שנסגר סופית היום, נראה מה יהיה מחר.