שלוש שאלות ותשובה- אחת

שאלותאת הספר "שלוש השאלות" קראתי פעמים רבות לילדיי. זהו סיפור לילדים על פי סיפור למבוגרים של טולסטוי, המספר סיפורו של ילד ושמו ניקולאי, שלא תמיד ידע באיזה דרך לבחור, ומה נכון לעשות. לידידיו אמר שהוא רוצה להיות אדם טוב, אבל לפעמים אינו יודע מהי הדרך הטובה ביותר להיות כזה. ניקולאי שואל את חבריו, סוניה האנפה, גוגול הקוף ופושקין הכלב,  שלוש שאלות, מהו הזמן הנכון לכל מעשה? מי הכי חשוב? ומהו המעשה החשוב ביותר? אולם תשובה- אין. עד אשר שם פעמיו לצב הישיש, לב שמו. כשהגיע לביתו, בפסגת ההר, ראה את לב, הצב, עודר בגינה. לב היה צב זקן, ומלאכת החפירה הייתה קשה לו. ניקולאי שואל את שאלותיו ואילו הצב רק מחייך וממשיך לעדור. ניקולאי מציע לעזור לו. כשמסיים ניקולאי את המלאכה, הוא שומע קול זועק לעזרה. הוא רץ בעקבותיו, ומגלה בעובי היער פנדה פצועה ברגלה. הוא נושא אותה לביתו של לב וסועד אותה ואף שב אל היער בריצה לחלץ ממנו אף את הגורה הצעירה של הפנדה ולהחזירה לחיק החם של אמה. רגלה של הפנדה נירפאת. ניקולאי מאושר אבל מאוכזב, כי עדיין לא מצא תשובה לשאלותיו.  לב הזקן מביט בו בעדינות ועונה שהרי כבר קיבל תשובה לשאלותיו: אילולא נשאר לעזור לצב בגינה לא היה שומע קריאתה של הפנדה, לכן, הזמן החשוב ביותר היה הזמן שעזר לצב לעדור בגינה, ומי שהיה הכי חשוב אז היה הצב, והדבר החשוב ביותר לעשותו בשעתו היה לעדור בגינה. אחר כך הזמן הכי חשוב היה הזמן שמצא וטיפול בפנדה הפצועה, אז היו הפנדה והגורה החשובות ביותר ומה שהיה הכי חשוב לדאוג לשלומן. וכך מסתיים הסיפור: "לכן עליך לזכור תמיד- יש רק זמן אחד חשוב, והזמן הזה הוא עכשיו. מי שחשוב ביותר הוא זה שאתה נמצא אתו. והמעשה החשוב ביותר הוא להיטיב עם זה שנמצא לידך. אלו הם, ילדי היקר,הדברים החשובים ביותר בעולם". 

תמיד כשקראתי את הסיפור היה נדמה לי שניקולאי שואל את השאלה שניקרה תמיד במוחי, אולי בליבי, ולא מצאה מענה, איך ניתן לאהוב? לאהוב את כולם? להתקשר נכון וטוב עם כל בני האדם מסביבי? 

שנים חלפו, החיפוש אחרי תשובה לא הרפה, ממש כמו במקרה של ניקולאי. קראתי, שאלתי, ותשובה- אין. ואז נראה שנפתחה דרך, דרך קבלה לעם. לפסגה ולתשובות מוחלטות עוד לא הגעתי אבל הדרך פרושה ונותנת אפשרות של ממש להתקדם לקראת המטרה הנכספת, שהרי איזה עוד סיבה יש לחיינו אם לא ללמוד איך לאהוב? לכן אנחנו כאן

 

בין קורונה למלחמת המפרץ

מסכהגם כשאני הייתי בגיל של הבת שלי הופסקו הגנים לתקופה מסוימת וגם אנחנו היינו לובשים מסכות. למען האמת  המסכות של היום ממש עדינות ונחמדות בהשוואה למסכות האבכ של לפני 30 שנה. בגן קישטנו את הקופסאות החומות הגדולות של המסכות. הקופסה שלי היתה עטופה בנייר ורוד עם תמונה גדולה של הפנתר הורוד. בבית עשינו עם אמא פעילויות יצירה שהעבירו לנו את הזמן בנעימים. ככה ניסו לצבוע לנו בצבעים רכים וורודים את המצב הזה, שלמעשה היה נוראי, היינו תחת איום כימי ולא מעט טילים נחתו בישראל ובעולם. אז לא היה לי את בני ברוך אבל היתה לי סביבה משפחתית שסיפקה את החום, התקווה וההגנה שהיום בתקופת הקורונה אני מקבלת דרך חברי בני ברוךואני היום מנסה להעביר את זה הלאה ולצבוע לבת שלי את המצב בורוד. נכון, היא לא יכולה להיפגש עם החברות שהיא כל כך מתגעגעת אליהן, ללכת לגן כמו שהיא מאוד אוהבת, או להיפגש עם הסבא וסבתא שגרים בחיפה… אבל אנחנו עושות פעילויות מעניינות, הוספנו דשא סינטטי למרפסת, ואפילו אבא עובד מהבית.

כולנו מתאמצים בשביל הילדים מתוך דאגה ואהבה, אבל האמת שגם לפני 30 שנה וגם היום, הכל זה רק פלסטר. רק ניסיון להעביר את הזמן בנעימים למרות האתגרים שמגיעים. ומה שהייתי רוצה זה באמת לצבוע בורוד את העתיד של ילדנו ולא רק לכסות בצבע רך את השחור שמתגלה, ובשביל זה נהיה חייבים להשתנות.

העולם כל כך עוין היום, בין אם מדובר באיומים של מלחמות, או באיומים של ווירוסים שאנחנו מעבירים אחד לשני במקום להישאר בבית ולשמור אחד על השני. בכל המצבים חסרה לנו דאגה והדדיות, ואני ממש מקווה שאת כל הזמן שהתפנה לנו עכשיו מכל העיסוקים הקודמים, נשקיע בחינוך להדדיות ולקשר טוב בינינו. חייבים, ממש חייבים לקחת את האנושות בידיים ולהוביל אותה למצב חדש. לא נוכל להמשיך לטמון את הראש בחול עו זמן רב. הפעם נשלחה לנו מכה רכה ועדינה, אך אם לא נלמד ממנה יבואו ווירוסים קשים יותר ומכות כואבות יותר. הטבע לא יניח לנו עד שנתאים את עצמנו אליו. 

מרוץ תל אביב

מרוץ08.00 מרוץ בוקר בת"א, שיא הפקקים, עמוס ללא מענה להיחלצות זמינה. א', מהנדס מבריק מהטכניון ובוגר שייטת ואח"כ מדריך ומוביל מבצעים נועזים מאוד של המוסד, מנסה להבין מה קורה בעולם- וכך בידו הזמינה והמושטת מדליק את מכשיר הרדיו ומאזין לנתונים המשודרים אליו. 

במרחק 2.5 ק"מ ממנו צפונה, דן, נוסע מתמיד בשעות אלו באותו נתיב ובכל יום, מושיט יד למכשיר הרדיו ורוצה להבין במה הוא שינה את המציאות, את העולם, ומה יש לו לתקן עוד, במציאות חייו. והתשובות נשפכות וניתנות לו בהרף . 

האחד מבקש לדעת מה יש במציאות שמתנהלת, השני מבקש לדעת מה הוא שינה במציאות שמנהלה. ובכן, מה זה והכיצד?! הראשון, הנו אדם כיתר המיליארדים. והשני, עוסק בחכמה עתיקה, הגורמת לרכישת יכולת בשינוי המציאות ללומד אותה, היא חכמת הקבלה. אז מה היית רוצה יותר להיות משניהם, זה שקבוע לו הכל ומראש, או זה שקובע מה יהיה לו הרגע הבא?

בהמשך, כשחשבתי על כך, חשתי צמא, הצמא היה ממש בלתי נסבל, ומולי טונות של בקבוקי מיץ ממדינות רבות, כולם רעננים וקרירים וטעימים, בטעם גן העדן. מה כבר רציתי מלבד לגימה קטנה ודי! האם אתה היית מחליף את אותה לגימה למברשת יהלומים נוצצים שתהיה מעל ראשך, או לוקח לגימה ודי לסבל הבלתי פוסק? האמת, שהשאלה הזאת נשאלת לא פעם ולא פעמיים אותך, במהלך היום כל יום ויום. אך אינך שומע אותה! האם היית מחליף הרגשת הנאה רגעית שלווה ונעימה בהנאה אדירה ובלתי פוסקת ממקור ללא גבולות של תענוגים?  ישנה שיטה, נקראת חכמת הקבלה וספרים הנקראים ספרי קודש , מקובלים ממש מספרים כי דרכה חווים תענוגים שאי אפשר להסביר על עוצמתם, מלבד אם רוכש האדם תכונה הנקראת נשמה ואז נפתח לאדם מימד בלתי גבולי של הנאות ותענוגים- כולל ויחד עם הרגשת התענוגים הרגילים שבחיים. 

אז שווה להמשיך לרצות לגימה ממיץ באופן חד פעמי. או שתעדיף לרצות ולו פעם אחת בחיים שיבוא מישהו ויספר לך על הנשמה וכיצד לחיות את החיים האמיתיים הנסתרים לך, כרגע? אז אם בא לך לשתות… אני למדתי בקורס של בני ברוך, שווה לפחות פעם להתרשם ולנסות ולקחת לפחות טיפה!

תעשיית היופי בדרום קוריאה

דרום קוריאה היא אחד מעשרת השווקים המובילים בתחום היופי. הרצון של נשים דרום קוריאניות להיות יותר מהממוצע הביא לא רק לפריחת שוק מוצרי הקוסמטיקה כאשר מסיכות פנים מהוות מחצית מהמוצרים הנמכרים במדינה זו אלא גם גרמה לעלייה משמעותית בכמות התהליכים הקוסמטיים שמתרחשים במדינה. נשים צעירות במדינה ובמיוחד בסיאול, הבירה, שעובדות בעבודות מערביות ומתקדמות רוצות שינוי ולרוב מדובר בשינוי בנראות הפנים שלהן: הגבהת האף, הסרת קמטים בעינים, הגדלת חזה או הוספת קמט. לעיתים לא מדובר בניתוחים הפופלריים שבמערב אך הדגש על הפנים הוא ברור. לרוב השינוי במראה החיצוני תורם לעלייה בביטחון העצמי, להפיכתן של הנשים למעט יותר אקסטרווגנטיות ולטיפול בתסביכים פסיכולוגיים אחרים. התפיסה התרבותית בקוריאה בכל הקשור לניתוחים פלסטיים הוא של העצמה או תוספת למראה בדומה לאיפור מה שהופך את התהליך לנורמלי לחלוטין עבור מתבגרים או מבוגרים המתמודדים עם הזקנה. גם גברים עוברים ניתוחים כגון גניקומסטיה ואחרים.

ניתן למצוא בקוריאה המון מרפאות מתקדמות ומקצועיות ואפילו אחת עם אישורים ממשלתיים לפעילותה. המייסד של מרפאה זו – ד"ר ג'ו קוואן מציין כי מרבית המטופלים מרוצים עם הנראות שלהם אך רוצים לטפל בתיקונים קטנים או רוצים לשמר על הנעורים שלהם. למעשה מדובר מבחינתם בטיפול הכרחי לבעיה מסוימת שנתקלו בה בחייהם. יתכן וגם מדובר בפתיחות של התרבות הקוריאנית לחדשנות טכנולוגית ולקדמה.

סיאול היא בירת ניתוחי היופי של העולם עם כמות הניתוחים הגדולה ביותר ביחס לאוכלוסיה עם יותר מ600 מרפאות רק בסאול. מדובר על מאות אלפי ניתוחים בשנה והצפי להגיע בקרוב לכמיליון ניתוחים בשנה. לא מדובר רק בניתוחים עבור קוריאנים ומקומיים אלא גם על כחמישים אלף מטופלים זרים בשנה שמגיעים במסגרת תיירות טיפולית לניתוחים שונים כגון הרמת עפעפיים, ניתוח לסת כפולה וניתוחי פנים אחרים. תחילתה של התעשייה היא במלחמת קוריאה בשנות השישים כאשר רופאים אמריקאיים ביצעו ניתוחים "לתיקון" העיניים המלוכסנות של מקומיים כדי להקנות להם מראה מערבי יותר. בשנת 1974 בית המשפט הקוריאני אישר את החוקיות של הניתוחים הללו ושל ניתוחים קוסמטיים בכללות. כיום כאמור הניתוחים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות עד כי חלק מהתיכוניסטיים מבצעים ניתוח קוסמטי כחלק ממתנת סיום הלימודים שלהם.

מחקר אינטנסיבי על השוק הגלובלי של רפואה אסתטית וניתוחים קוסמטיים בין 2019-2025

לאחרונה התפרסם מחקר שנעשה על גודל השוק של רפואה אסתטית וניתוחים קוסמטיים ומצבו ותחזיות לגביו עד ל2025: המחקר עוסק בהיבטים מרכזיים של התעשייה, על יתרונות תחרותיים בה, הישגים טכנולוגיים עדכניים וחדשניים. הדוח שהופק בסיום המחקר מתאר את הסביבות השונות על פי איזורים בעולם, גדלי שוק והגורמים שתורמים להתפתחות התחום בכל איזור. המחקר כולל גם מידע על שווי שוק, מי מחזיק באיזה חלק מהשוק, אחוזי הגידול, הכנסות וכולי.

הדוח אמנם יקר ובוודאי ירכשו אותו רק חברות וגופים המעורבים לעומק בשווקים אלו וגם משום שהוא מתאר את השחקנים והחברות המרכזיות בתחום: אלרג'ן, ג'ונסון אנד ג'ונסון, האנס ביומד, נסטלה, עלמה לייזרס, סינריון מדיקל ועוד. את הדוח ניתן לרכוש כאן.

בקצרה ניתן לומר כי רפואה אסתטית וניתוחים קוסמטיים הוא תחום רפואי מתפתח במסגרת המחקר המדעי ומורכב מהליכים רפואים שונים שמטרתם לפשר את הנראות הפיזית ואת שביעות הרצון של המטופלים. הליכים אלו כוללים הליכים חודרניים והליכים שאינם חודרניים. רפואה אסתטית וניתוחים קוסמטיים מספקת פתרונות לצורך החדש יחסית באנושות שאינה מסתפקת עוד בחיים בריאים אלא מעוניינת לחיות את החיים בצורה האופטימלית ביותר, להראות טוב ולהילחם בתופעות ההזדקנות.

התחום מטפל בשיפור במראה החיצוני ובפגמיו הנובעים מבעיות עור, צלקות, שומות, נקודות חן, פיגמנטציה, צלוליטס, פגמי צבע בעור, שומן עודף, שיער מיותר, ורידים כחולים, קמטים ועוד. הליכים אלו נעשים בבחירת המטופל ולא מתוך מחלה כגון מילוי קמטים או צורך רפואי בריאותי. הדוח עצמו מתאר את ההזדמנויות והסיכונים השונים הקיימים בשוק כיום, אירועים מרכזיים ופתרונות חדשניים, אסטרטגיות עסקיות של גדילה בתחום כפי שהן מייושמות על ידי השחקנים המרכזיים בתחום, תחזית גדילת השוק בשנים הקרובות, הבנה לעומק של המגבלות ומנועי הצמיחה של שחקני גלובליים בתחום וטרנדים אחרונים שניתן למצוא בקרב מטופלים פוטנציאלים.

המחקר כולל מידע היסטורי שנאסף בין השנים 2014-2019 ומכיל תחזיות עד לשנת 2025. הדוח מיועד למנהלים, אנשי שיווק ומכירות, מנהלי מוצרים, יועצים, אנליסטים ואנשים אחרים שמתפרנסים מהתחום או מעוניינים להיכנס אל תוכו בשנים הקרובות.

ניסויים בטיפוח העור

האם העור שלנו באמת יכול להשתפר או להתחדש על ידי שימוש בתכשירי טיפוח עור שונים? ואם כן אז אילו תכשירים הם הטובים ביותר? האם רק מוצרי ים המלח או שיש עוד כאלו שהוכיחו את עצמם ביצירת שיפור משמעותי? באנגליה אחד ממגזיני האופנה והסטיילינג המוכרים עשה ניסוי כולל עם קוראיו או נכון יותר להגיד עם קוראתיו ובדק את הסוגייה לעומק במשך תשעה חודשים בניסיון למצוא תשובה לשאלה הנצחית בדבר יכולתנו לשפר את עורנו ועד כמה אנו מסוגלים לנצח את הגנים שלנו או את הזקנה. הניסוי התחיל בפגישת כתבים בחודש ינואר בה כולן התלוננו על העור שלהן, כנראה משום שנשים אנגליות הן כל כך קשות לריצוי בכל הקשור לטיפוח עור והן בין הקהלים שנותן מעט מדי זמן לכל מוצר שהן מנסות לבחון בטרם שהן עוברות למוצר הבא. תעשיית טיפוח העור באנגליה עומדת על כשישה עד שמונה מיליון שקלים בשנה שבוזבזו על מוצרי טיפוח עור שלא נעשה בהם שימוש. לשם הניסוי נבחרו מספר מועמדות שחויבו להשתמש במשך תשעת החודשים בתכשיר אחד מסוים ולא להחליף אותו באותה התקופה. אבל לצערנו אף תכשיר לא כלל את בוץ ים המלח.

לכל מועמדת נעשתה בדיקה יחד עם רופאי עור ודרמטולוגים במטרה להבין את האתגרים של כל אחת מהן ולהתאים לה את המוצר הנכון עבורה. פרט לכך ניתן לעור של כל אחת מהמועמדות ציון על מספר מדדים כדי לבחון שינוי כזה או אחר. מה שהן גילו הוא שמחזור העור הממוצע הוא כשישה שבועות וזהו המינימום זמן שבו ניתן לראות שינוי אמיתי בעור. אבל מרבית המומחים המליצו על תקופה של שישה חודשים ולכן הוחלט על תשעה חודשים. מסתבר שהמסקנות היו מפתיעות ושונות מהציפיות: בתכשירים בהם נעשה שימוש בויטמין C ומינרלים מסוימים איכות העור השתפרה ברמת המרקם וכן גם באזורים של העור שסבלו מאדמומיות וגירוי יתר אבל דווקא באחת הנקודות המרכזיות והכואבות ביותר לנשים – הקמטים, מסתבר שכל התכשירים בניסוי די נכשלו בלספק את הסחורה ואז השאלה האם ישנם מוצרים אחרים שכן עושים את העבודה? אז אולי באנגליה טרם גילו אותם אבל אנחנו יודעים כבר מה עובד בישראל.