בניאס 10

כשחוקרים את מבחניו הצבאיים – ביטחוניים הראשונים של הגבול הצפוני, שהוצא כאמור מתחום המנדט הבריטי את בניאס – עלינו לקחת בחשבון את המצב המתוח שהתהווה סביבו, בעקבות המרד הדרוזי בשלטון הצרפתי בשנת 1925. באותה עת,  רובו המכריע של שטח המנדט הצרפתי (המקביל לגבולו הצפוני של המנדט הבריטי), נמצא בידי המנהיג הדרוזי זייד אל אטרש כולל בניאס עצמה וסביבתה הקרובה. מסתמנת אפשרות לשינוי. אבל בשל עיכובים, (מטעם הממשל) נשארת בניאס בידיו של האמיר הערבי שהתייחס באיבה גלויה אל הדרוזים.

ואף על פי כן, הייתה סכנה שהמרד יתפשט לתחום המנדט הבריטי, ויאיים קודם כל על היישובים היהודיים המעטים (מטולה, כפר גלעדי ועוד) שעברו כבר חוויה כזו בעבר…(אירועי תל-חי).  כדי לקדם את פני הסכנה, פונה הקולונל קיש נציג הסוכנות היהודית מול ממשלת המנדט הבריטי, אל לורד פלומר – הנציב העליון הבריטי ומבקש להציב כוח צבאי במקום.      תביעה זו הפכה לדחופה נוכח השמועות שבגלל הקשר והתחבורה הקשים למטולה (אין טלפונים או ניוזלטר באותו זמן), מתכוונים הבריטים לנטוש את האזור ולסגת עד ראש פינה.

פלומר מכחיש בכל תוקף את השמועות ומסכים להצבתו של כוח הרתעה. יחידת פרשים בריטית מוצבת במקום ותפקידה לפטרל באופן קבוע לאורך הגבול ממטולה מזרחה עד בניאס. אל פטרולים אלה והתנועה הבלתי פוסקת של מכוניות צבאיות לאורך הדרך בין מטולה לראש פינה, מתווספים "סיורים מן האוויר" שבהמשך מתגלים כמספיקים למניעת חדירות כלשהן.

מסוף המרד הדרוזי ועד "הפלישה האוסטרלית"

גם בימי המאבק הסורי לעצמאות, שפורץ לאחר המרד הדרוזי של 1925 – ממשיך בניאס להיות כפר נידח וחסר חשיבות. שינוי מתחולל במעמדו של הכפר רק עם התפשטות "מאורעות 1936" בארץ ישראל. בהיותה בתחום "הגבול הפרוץ" של צפון א"י – אזור בו לא נמצא אף ישוב יהודי או כוח בריטי ממשלתי כלשהו, הופכת בניאס למקום משמעותי עבור כנופיות ערביות חמושות הפועלות נגד הממשלה ונגד הישוב היהודי בא"י. נשק וכנופיות מאומנות היטב פולשות לאזור באין מפריע. הגורמים המדיניים והביטחוניים של הישוב, הבינו היטב את הצורך הדחוף לסגור את הפרצה הזו באמצעות הקמת רשת של ישובים יהודיים. באופן מעשי, זה קרה רק החל משנת 1939 עם סיום הקמתה של "גדר הביטחון" של הצפון, ובעיקר נוכח התרופפות בנכונותם של הסורים לסייע לכנופיות הערביות (שהיו קשורות לאופוזיציה). בתחילת מאי 1939, מוקמים הקיבוצים דן ודפנה במסגרת "חומה ומגדל" והפרצה נסגרת לשמחתם של תושבי בניאס והסביבה כולה.

אחי פה זה ארץ ישראל!

השנה אנו מציינים 70 שנים למדינת ישראל מה לא נאמר עלינו? שיש לנו מזל, חכמים, בעלי טמפרמנט –חם ואף חוצפנים (חוצפה-מילה שקיימת במלא עוצמתה רק בשפה העברית)  את התכונות של הטיפוס הישראלי נברר בעזרת תכנית "חיים חדשים"- מס' 966 בהשתתפותו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן (תלמידו וממשיך דרכו של הרב"ש). נעמוד על מהות עם ישראל על פי "חכמת הקבלה" ומהם אותן תכונות של הישראלי הטיפוסי? ומהיכן זה נובע?

"קודם כל אין אומה כזאת "עם ישראל" בצורה טבעית כמו כל אומות העולם."- כך פותח את התכנית הרב ד"ר מיכאל לייטמן ומסביר כי נולדנו על ידי אברהם אבינו, שהוא קיבץ וחיבר אנשים שהיו זרים זה לזה משבעים האומות שהיו חיים בבבל, וקרא להם להתאחד. אותה קבוצה שהתאחדה אין לה שורש טבעי ותרבותי כעם והיא מבוססת אך ורק על ידי העיקרון הרוחני של"ואהבת לרעך כמוך".

הרב לייטמן מוסיף: "עד חורבן הבית השני אנחנו היינו חיים באהבת אחים, כי היינו משתדלים להתגבר כל פעם על השנאה הטבעית בין בני אדם שהיתה מתפרצת גם בינינו, וניסינו כל הזמן לשמור על האחדות, אפילו עד דרגות האהבה. "אהבה" זה נקרא שאני מבין את הרצון של הזולת, ואני מעלה את הרצון שלו בחשיבות יותר מהרצון של עצמי. זה באמת מיוחד מאוד."

אם נעמוד על האופי הישראלי בדורינו נזהה את סלנג ה-"אחי" הנפוץ, שמביע התייחסות חופשית- חברתית בקשר בין אחד לשני, על כך מוסיף הרב לייטמן: "כן, זה מאוד מושרש בכול. זה יכול להיות ראש הממשלה, ויכול להיות מישהו מהשוק. כשראש הממשלה בא לשוק ומתחיל לדבר עם מישהו, הוא בא מחבק אותו ללא שום בעיה. זה פשוט לא יאומן שככה יקרה באיזה מקום. מלכת אנגליה יכולה לנהוג כך? זה בלתי אפשרי. זה מה שקורה, וזו לא חוצפה."
איך יתכן שההתקרבות חופשית בישראל לא נחשבת כחוצפה? בכל העולם זהו קוד חברתי שמבטא את כבוד המרחב הפרטי או הבדלי מעמדות, בנושא זה מוסיף הרב לייטמן: "זה לא חוצפה. זה נובע מאותה התכונה שנשארה לנו מזה שהיינו באמת אחים, עד חורבן בית המקדש, ולכן מצד אחד זה נשאר. מצד שני, האגו שפרץ בינינו הוא מעמיד כל אחד מול השני בצורה הפוכה, שאני לא פראייר, אתה לא תעבוד עלי, ואני רואה אתכם מרחוק."

לסיכום מבהיר הרב על מהות הפתרון ליחסים הקיצוניים בנינו בעם ישראל ובנינו לאומות העולם: "בחברה שבה אנחנו נהייה קשורים בקשרים שהם לפחות קשרי חברות, לא אהבה, אלא חברות, שאנחנו נבין שלהגיע לחיבור בינינו זה דבר גדול. לָמה? כי בקשר בינינו אנחנו מתחילים לגלות את הכוח עליון, אנחנו מקבלים כוח מיוחד שמגן עלינו, שמחזק אותנו, שמעלה אותנו למעלה מכולם, שאנחנו באמת מתחילים להיות עם מיוחד כמו שמגיע לנו לפי התורה שלנו, תורת הקבלה שמדברת על אהבה, על חיבור. אם אנחנו משתמשים ב"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה" כמו שצריך, אנחנו מקבלים כוחות שאין לאף אומה."

מורה טוב

תפקידו של מורה הוא עיקרי וחשוב ביותר, התואר "מורה" בא מלשון הוראה, שמורה על הכיוון הנכון לתלמידיו, שיצעדו ויצליחו בדרך הקלה והנכונה, כעין מורה דרך ללימודים וגם לחיים.

מורה טוב מהווה דוגמא טובה, קודם כאדם, בהתנהגותו והתייחסותו המכבדת כלפי האחר.

דמותו דומיננטית ולכן עליו לנווט את תלמידיו להישגים, שכן הישגיהם משקפים את עבודתו עימם והשקעתו , והצלחתם היא הצלחתו.

מחוייבותו להעביר לתלמידיו ערכים טובים, עליו לעניין אותם ועם זאת להתעניין ברצונותיהם , צרכיהם ובקשותיהם ברגישות מירבית.

עליו לכבד ולהעריך כל תלמיד כאינדיבידואל בפני עצמו.

מורה טוב ישאר לעד סמל וזכרון חזק לתלמידיו באם היה שם עבורם ותרם להתקדמותם. הוא הסמכות בכיתה ולכן ניתן יהיה לסמוך עליו שהוא אמין ודיסקרטי ותמיד אוזנו קשובה לסודותיהם וקשייהם .

מטרתו בכיתה היא לאחד את התלמידים, לחבר אותם ולגבש אותם למקשה אחת, למשל בפעילויות, ספורט, מוסיקה, סרטים וטיולים, אשר משרים הרגשה של שיתופיות וחיבור הדדי. עבודתו עם תלמידיו תהיה בצורת מעגלי שיח, תוך שמירה על כללים של הקשבה כל אחד על פי תורו, כיבוד האחר, מה שנותן לכל אחד ואחת זכות לביטוי, וזאת ללא כל שפיטה מצידם או התערבות, אפשרי להוסיף לדברי החבר.

עליו להעלות שאלות מתקדמות על מנת לאתגר ולדרבן את התלמידים לפתרונות יצירתיים, מועילה לכך עבודה בקבוצות קטנות.

עליו לקבל כל תלמיד כשווה בין שווים ללא משוא פנים.

הוא המקנה דרך חיים טובה עם ערכים וכלים, הוא המודל והדוגמא היומיומית של התנהגות מתחשבת, נעימה, צנועה ואוהבת ועם זאת הוא קשוח ואיתן ששומר על גבולות ברורים על מנת להביא לאחדות קבוצתית.

איך הוא ידע שהוא מורה טוב?

הוא יחוש זאת מיד, וירגיש כי תלמידיו ילכו אחריו תמיד, יקשיבו לו, יכבדו אותו, ישמחו לקראתו, יספרו בשבחו וירצו להיות כמוהו!!!

חשיבות המשחק – (לא לילדים בלבד…)

משחקי ילדים
משחקי ילדים

ציורו המפורסם "משחקי ילדים". מבט מקרוב ביצירה היפה הזו מגלה לנו שלא מעט מבוגרים משתעשעים במשחק יחד עם הילדים! בני האדם, כחלק מעולם החי, מתוכנתים לשחק על בסיס של "עימות בכאילו"…

המחקר מגלה, כי למשחק סימנים מיוחדים שרוב חיות הבר המפותחות יודעות לזהות. כשטורף נתקל בחי אחר המשדר סימנים אלה, מיד נכנסים המשתתפים למצב רוח מיוחד, המנותק מהמציאות הרגילה ומאפשר לתכונות הטובות והרעות שלהם להתערבב ולשדר, אל פחד! זה רק משחק! "זה לא באמת"… לא אטרוף אותך (לפחות כרגע)… ואם לדייק, מצב הרוח ה"משחקי" משדר: יללה, הבה נשתעשע!. נתעלה מעל הניגודים שבינינו, מעל הרצון לטרוף ולדחות זה את זה ובמקום להרוג, נשחק! ופשוט נהנה ביחד! בואו נשחק כאילו אנחנו חברים טובים! גם אם אתה טורף גדול ורעב, ואני יצור קטן וחלש, הרי שלפי כללי המשחק – יש בינינו שוויון, כי לשנינו יש רצון דומה! שנינו רוצים להנות ולהתענג! כל בע'ח (כמעט) ממחלקת היונקים מתוכנת כך, ואינו יכול לסרב לסימני משחק אצל בעל חי אחר! ואכן, כשיונק מביע את הכוונה שלו לשחק, באמצעות סידרת מחוות בעלות חוקים הידועים למשתתפים, (וכוללים לעיתים גם הפרשת ריחות מיוחדת ועוד)… אינם מצליחים לעמוד בפני ההזדמנות המהנה הזו! לנו, בני האדם המתבוננים מהצד, נראה כאילו הם משחזרים טקס מיוחד שבו מככב הרצון לאהוב המכניע את הרצון להרוג ומתוך הניגודים הללו נולד מצב שלישי מהנה, חדש!

סטיוארט בראון, שהיה עד לפני 25 שנה, פסיכיאטר, שהתמחה באבחון, טיפול ומחקר של רוצחים סדרתיים, גילה, שהמכנה המשותף להם הוא, שהפנימו 'תבניות משחק' מעוותות. והסיבות לכך הן, שלא הורשו לשחק, או שהוריהם התערבו, והגבילו את המשחקיהם ולא איפשרו משחק חופשי וכד'.

למה זה חשוב לנו? כי משחק מסוג זה, המשחק התנועתי, חופשי, מקניט ומשתולל המבוסס על "עימות בכאילו"… הולך ונעלם מחיי ילדינו (ומחיינו שלנו, המבוגרים) ובמקומו כובשים הילדים את המסך עם משחקי המחשב שאין בהם אף קמצוץ מהיתרונות של המשחק הטבעי של פעם… מתברר, שמשחקי המכשירים כמו חישוקים, כדורים, קוביות או "דודס" וכמובן ההתגוששות והמשחקים הפיזיים למיניהם, הפכו לווירטואליים…

דמיינו לרגע את השקט המקפיא והמפריד בין בני המשפחה, כשילד אחד משחק במחשב והאחר מקליד משהו בווצאפ…

לעומת השתובבות בחיק הטבע, טיפוס או הליכה ברגליים יחפות עם החברים או המשפחה!

מה נשתנה המנגל הזה מכל הלילות?

"אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה…"

אומרים שאדם שלא יודע ומכיר את העבר שלו, גם ההווה והעתיד שלו לא ידועים ומוכרים והוא הולך ממש כמו עיוור במשך כל שנותיו.

אומרים שעם שלא מכיר את השורשים שלו וחי לפיהם, השורשים שלו יעקרו אט אט עד שלא יזכר כלום מאותו עם.

אם נעצור לדקה את המירוץ של החיים שלנו ונשאל את עצמינובשביל מה כל זה? כל זה בשביל מה? אבל באמת!

bicycle-384566_1920מהשניה הראשונה שאנחנו נולדים, אנחנו לומדים ומתרשמים מדוגמאותכשאנחנו תינוקות אנחנו לומדים איך ללכת, איך לאכול, איך לדבר, כשאנחנו גדלים אנחנו לומדים מה ואיך החברה רוצה שנתנהג בתוכה, אנחנו לומדים איזה תגובות, איזה מחשבות, איזה רגשות תואמים את הלך החברה והתרבות ואיזה לא מתאימים. אנחנו תמיד תמיד במגמת למידהתמיד תמיד מסתכלים על האחרים ולוקחים מהם דוגמאות. אז….בעצם כל החכמה לבחור בסביבה ממנה אני רוצה ללמוד.

"עם קשה עורף" – אומרים שגם כשמשה הוציא אותנו ממצרים המשכנו להתלונן ולא הבנו למה הוציאנו משםהממממאולי עד היום אנחנו לא באמת מבינים את זה….הרי מה היה לנו רע שם? בכלל לא הרגשנו את עצמינו עבדים לפרעה וגם היה לנו זהב וכסף….תכלס מה רע?

2017- עצמאות 69.

69 שנה אנחנו עצמאיים! יש!!! אבלרגע….אני לא מרגישה ככ עצמאיתאני לא מרגישה שהעם שלנו עצמאי….לא ברור בכלל מה זה אומר להיות עצמאי? מה זה להיות עם חופשי בארצינו?

כשהיינו במצרים הרגשנו את עצמינו חופשיים. גם היום אנחנו מרגישים את עצמינו חופשיים. עבדות מודרנית? לא אצלנו. זה תמיד מזכיר לי את המשל המוכר של אפלטון על המערהשבתוכה אסירים שנולדו בתוך המערה ובחיים לא יצאו ממנה. הם לא יודעים מה יש בחוץ וכל חייהם הם חיים אזוקים בתוך מערה. מסכנים? לא. אף אחד מהם לא מרגיש שם מסכן או עבד שכלוא שם, כי הם לא מכירים את המציאות בחוץ. ומה יקרה אם אחד מהם במקרה יצא משם ויגלה להם שכל החיים שלהם הם חיו בשקר ובעבדות? אף אחד מהם לא יאמין לו, לא ירצה לשמוע אותוברורזה קשה כך לחשוב שאת כל החיים שלך פיספסתובכלל הרגשת חופשי והייתי בדיוק הפוך מזה….בהחלט באסה!

השורשים של עם ישראל נעוצים אי שם בבבל העתיקה ומספרים שכששאלו את רבי עקביא על מה מדברת כל התורה….הוא ענה: ואהבת לרעך כמוך!

אז אומרים שעם שלא יודע ומכיר את השורשים שלו סופו להיכחד? אז אולי כדאי שנכיר יותר לעומק את השורשים שלנו? מה זה המשפט הזה שבעצם מסכם את כל התורה שלנו?

אז אולי עצמאות אמיתית זה בכלל הרצון לברר מה זה עצמאות אמיתיתהרצון להצליח לפתוח באמת את העיניים ולא ללכת כעיוורים באיזה מירוץ שבתכלס אף אחד לא מבין איך הוא נכנס אליו, למה הוא נכנס אליו ובטח ובטח איך הוא יוצא ממנו בכלל….

אולי עצמאות זה לבחור ממי ללמוד על החיים?

אולי עצמאות זה להכיר ולחיות לפי השורשים שלנו?

מה שבטוח שכשאנחנו ביחד אנחנו מרגישים בטוחים וכמשפחה אחת גדולה….

וכשאנחנו ככה בטוח אפשר למצוא תשובות להכל….

האם אימונים באמת עוזרים לנו לרדת במשקל?

אנחנו כל הזמן מנסים לשכנע את עצמנו שהאימונים עוזרים לנו לרדת במשקל אך האם הם באמת עושים זאת? אם אתם באמת בקטע של לעשות כל יום משהו עבור הבריאות שלכם הרי שתשומת הלב שלכם נתונה לטווח הארוך למחקרים, מאמרים והמלצות לגבי שמירה על משקל גוף תקין ואימון גופני נכון. כולם ממליצים על אימון גופני ובין היתר גם על רכיבת אופניים אבל אימונים בטווח הקצר אינם מסייעים לירידה במשקל לא שינוי אמיתי ומהותי בתזונה ובאורח החיים.

שליטה במשקל היא בראש ובראשונה תלויה בשליטה במה שנכנס לך לפח ובכמויות הנכונות של פחממות, קלוריות וכדומה. אכילה בריאה ומאוזנת המפוזרת באופן תקין לאורך היום היא המפתח. במיוחד כשהיא צריכה לספק זמינות אנרגטית שווה לאורך היום עם כמה שפחות נפילות ושיאים רגעיים. כך הגוף שלך יודע למה לצפות ומתי ואין לו צורך לבצע התאמות מהירות בזמן אמת. זו הדרך המאוזנת והנכונה לעשות זאת לאורך זמן.

בין הגורמים המזיקים שכדאי תמיד להימנע מהם ובמיוחד לאנשים שרוכבים קבוע על אופניים ומעוניינים לשפר את יכולותיהם בתחום הם אלכוהל וממתיקים מלאכותיים משום שאלכוהל מזהם את הגוף שלך ואילן הממתקים המלאכותיים הם נזק טהור.

למעשה כל דבר שמחזיק באורך לא טבעי על המדף יותר ממספר ימים הוא לדעתי מחוץ לתחום ובאופן זה אני נמנע מחומרים משמרים שהם בוודאי אינם טבעיים או מועילים. גם סוכר ומשקאות ממותקים יחד עם כריכים מכל סוג שהוא עלולים לפגוע בך כמגפה.